נולד בכ”ט בכסלו (נר חמישי של חנוכה) תשי”ג, 6 בדצמבר 1953, בניו-יורק, ארה”ב.
נפטר בי”ז בניסן (חול המועד פסח) תשע”ו, 24 באפריל 2016, במעלה גלבוע, ישראל.
מורדי נולד לעמנואל ואירמה, אח צעיר לאברם ורג’ינה.
מורדי גדל והתחנך בניו-יורק, הצטרף לתנועת בני עקיבא ועם סיום התיכון עשה שנת הכשרה בארץ, בקבוצת יבנה. עם חזרתו לארצות הברית, למד באוניברסיטה ונהיה פעיל ארצי ואחד מעמודי התווך של בני עקיבא. מורדי נבחר למזכיר ארצי של התנועה, חזר שנית ליבנה כמתנדב במלחמת יום כיפור, ואף היה מ”נערי אריה קרול” שנשלחו בסודיות לברית המועצות לעזור למסורבי העלייה.
בראש חודש אדר תשל”ו (1976) התחתנו מורדי וליני, לבית קמינסקי, ובסוף שנת 1977 עלו למעלה גלבוע והתחילו לבנות את ביתם על ההר.
חמישה ילדים נולדו במהלך השנים – נחשון, הילה, שחר, יואב וסיון ולהם בני ובנות זוג – גד, שירי, נגה, דרו וניצן. מורדי זכה בחייו ליהנות מנכדיו. הוא היה סבא אוהב והיה גאה מאוד במשפחתו המתרחבת.
בעשור הראשון של חייו במעלה גלבוע עסק מורדי בחקלאות, ובנוסף היה גם פעיל מאוד מבחינה ציבורית, כגבאי, כחבר בוועדות המרכזיות ואף כמזכיר הקיבוץ בתקופה מאתגרת.
בגיל 40 חל מפנה בדרכו. מורדי שתמיד היה תלמיד חכם חלוץ וידען מדהים, החליט בשלב זה של חייו להתמסר כולו לחינוך והוראה. הוראה יהודית יצירתית.
מורדי פנה ללימודים לתואר שני בהיסטוריה והתמקד בתקופת בית שני. הוא היה מורה להיסטוריה בבית ספר שק”ד וחיפש את דרכו החדשה.
מורדי נלחם ביחד עם אחרים על הקמת ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע והיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הישיבה למשך חמש שנים. מורדי ניהל גם את השלוחה הצפונית של מכללת הרצוג להכשרת מורים שהתקיימה בישיבה.
מורדי היה בעל תפילה ובעל קורא נפלא וזכורות בערגה תפילותיו במוסף של ראש השנה ויום כיפור.
מורדי היה איש חינוך באופיו והעיסוק בחינוך יהודי היה בנימי נפשו. הוא עבד שנים ארוכות במכון “שיטים”-מכון החגים הקיבוצי- ובמשרד החינוך כרפראנט חינוך יהודי בבתי ספר של החינוך ההתיישבותי. הוא פיתח תכנים והנחה קבוצות רבות ומגוונות בחברה הישראלית.
מורדי היה בשיא פריחתו, העביר שיעורים בכל הארץ כאחראי על “בתי המדרש” למורים ותלמידים ולמבוגרים.
בשיאה של עשייה מבורכת זו, מורדי חלה בסרטן ולאחר מאבק ממושך נפטר כשהוא מוקף במשפחתו האוהבת והמחבקת ובחבריו הקרובים.
